הסיפור מסופר על ידי לואיס הערפד, הוא מתראיין אצל נער ומספר לו על חייו.
לואיס הפך בגיל 25 בשנת 1791 לערפד על ידי לסטט. לאחר מותו של אחיו, לואיס מתחיל לשתות ומבקש נפשו למות, הוא פוגש בלסטט שתוקף אותו ושותה את דמו, לאחר מכן הוא הפוך אותו לערפד כמוהו. הם נשארים לגור במטע של לואיס בלואיזיאנה, לאחר זמן העבדים מתחילים לחשוד בהם שהם לא טבעיים ומתקוממים עליהם, לואיס ולסטט עוזבים לניו אורלינס.
רוב זמנם יחד לואיס ולסטט עסוקים בדיונים על טוב ורע, לואיס מתקשה לקבל את עובדת היותו ערפד ואת הצורך בהרג, לסטט לעומת זאת נהנה מהחיים ונהנה מההרג.
במהלך שיטוטיו ברחוב לואיס מגיע לבית שבו ילדה קטנה בת חמש ואמא שלה המתה, הוא כל כך צמא שהוא שותה ממנה אבל משאיר אותה בחיים, הוא רואה את לסטט מסתכל עליו ולואיס בורח, לאחר מכן הוא מגלה שלסטט מצא את הילדה, הם הולכים לקחת אותה מבית היתומים ולסטט משכנע את לואיס להרוג אותה ולשתות את דמה, אבל באמצע הוא עוצר ולסטט הופך את קלודיה לערפדה, כדי להשאיר את לואיס איתו.
קלודיה הפכה לערפדה בגיל חמש על ידי לסטט, כדרך הערפדים היא לא משתנה ולא מתבגרת, רק נפשה מתבגרת עם השנים והיא לאט לאט מתקשה להתמודד עם כך. בגיל 65 היא מתחילה לשאול שאלות על הערפדיות שלהם, למה הפכו לערפדים, מי יכול ללמד אותם, היא מחפשת תשובות אצל לסטט אבל הוא מסרב לענות לה.
לאחר זמן היא מחליטה לרצוח את לסטט כדי שהיא ולואיס יוכלו לברוח, הם הכינו תוכנית וקלודיה מפתה את לסטט לשתות דם מגופה שיש לה אבסינת בדם, הדבר יכול להרוג ערפד, קלודיה משספת את גרונו של לסטט והם מחביאים את גופתו ובורחים.
לאחר זמן מה שהם חיים יחד, הם מגלים שלסטט חזר יחד עם עוד בן אנוש (כנראה לסטט הבטיח להפוך אותו לערפד), הם תוקפים את לואיס וקלודיה, אבל הם מצליחים לשרוף אותם ולברוח, הם עולים על אוניה לצרפת.
בחלק השני של הספר מסופר על קורותיהם במזרח אירופה, הם מחפשים אחר ערפדים כמוהם כדי שיוכלו לחקור אותם אולם הם פוגשים בערפדים מסוג שונה, לא תבוניים, שאין להם דעת והורגים סתם כדי להתקיים מתוך חוסר ידע, אי אפשר לנהל איתם שיחה פשטוה אפילו.
לאחר זמן מה במזרח אירופה קלודיה מחליטה שהם לא ימצאו שם את הערפדים שחיפשו וכדאי להם להמשיך הלאה לפריז.
החלק השלישי של הספר מספר על קורותיהם בפריז. כאשר הם מגיעים לשם הם מוצאים לעצמם בית מלון להשתכן בו, הם ממשיכים בחיפושיהם אחר ערפדים עד שיום אחד לואיס פוגש בארמאן שמזמין אותו לתיאטרון הערפדים.
ארמאן מזהיר את לואיס מפני שאר הערפדים מפני שהם יודעים/מנחשים שהם הרגו את הערפד שיצר אותם. לואיס יוצא להסתובב ברחוב, הוא חוזר הביתה ומגלה שקלודיה הביאה אישה, מדליין, היא דורשת מלואיס להפוך אותה לערפדה, בת לוויה בשבילה. היא מאוד כועסת על כך שהם הפכו אותה לערפדה בגיל חמש והיא נאלצה להישאר בגוף הזה לנצח.
לואיס הופך את מדליין לערפדה כדי שתהיה בת לוויה לקלודיה והוא יוכל להיות חופשי וללכת עם ארמאן. כלא ותו זמן ארמאן ממשיך להזהיר אותו מפני שאר הערפדים, עד שלילה אחד הם תוקפים אותם, הם לוקחים אותם לתיאטרון הערפדים ושם לואיס מגלה שלסטט חי, לסטט מנסה לשכנע את לואיס לחזור איתו לניו אורלינס ומצווה על הערפדים לתפוס את קלודיה ולהעניש אותה.
הערפדים תופסים את לואיס, שמים אותו בארון קבורה וקוברים את הארון בקיר, לאחר לילה ארמאן מציל את לואיס ומשכנע אותו לעזוב, לואיס מסרב לעזוב בלי קלודיה ואז מגלה היא ומדליין מתו.
לואיס כועס על כך ובאחד הלילות שורף את תיאטרון הערפדים יחד עם כל הערפדים שנמצאים בו כנקמה על מותה של קלודיה. נשארו רק הוא וארמאן. לואיס וארמאן מסתובבים יחדיו במשך זמן עד שהם נפרדים.
החלק הרביעי של הספר חוזר להווה, לראיון של הנער עם לואיס, הוא מסיים את סיפורו והנער מבקש ממנו שיהפוך אותו לערפד, לואיס מסרב, וסוף הספר הוא שהנער יוצא לחפש אחר לסטט.
תכונות ערפדים כפי שהן מוזכרות בסיפור:
לואיס הפך בגיל 25 בשנת 1791 לערפד על ידי לסטט. לאחר מותו של אחיו, לואיס מתחיל לשתות ומבקש נפשו למות, הוא פוגש בלסטט שתוקף אותו ושותה את דמו, לאחר מכן הוא הפוך אותו לערפד כמוהו. הם נשארים לגור במטע של לואיס בלואיזיאנה, לאחר זמן העבדים מתחילים לחשוד בהם שהם לא טבעיים ומתקוממים עליהם, לואיס ולסטט עוזבים לניו אורלינס.
רוב זמנם יחד לואיס ולסטט עסוקים בדיונים על טוב ורע, לואיס מתקשה לקבל את עובדת היותו ערפד ואת הצורך בהרג, לסטט לעומת זאת נהנה מהחיים ונהנה מההרג.
במהלך שיטוטיו ברחוב לואיס מגיע לבית שבו ילדה קטנה בת חמש ואמא שלה המתה, הוא כל כך צמא שהוא שותה ממנה אבל משאיר אותה בחיים, הוא רואה את לסטט מסתכל עליו ולואיס בורח, לאחר מכן הוא מגלה שלסטט מצא את הילדה, הם הולכים לקחת אותה מבית היתומים ולסטט משכנע את לואיס להרוג אותה ולשתות את דמה, אבל באמצע הוא עוצר ולסטט הופך את קלודיה לערפדה, כדי להשאיר את לואיס איתו.
קלודיה הפכה לערפדה בגיל חמש על ידי לסטט, כדרך הערפדים היא לא משתנה ולא מתבגרת, רק נפשה מתבגרת עם השנים והיא לאט לאט מתקשה להתמודד עם כך. בגיל 65 היא מתחילה לשאול שאלות על הערפדיות שלהם, למה הפכו לערפדים, מי יכול ללמד אותם, היא מחפשת תשובות אצל לסטט אבל הוא מסרב לענות לה.
לאחר זמן היא מחליטה לרצוח את לסטט כדי שהיא ולואיס יוכלו לברוח, הם הכינו תוכנית וקלודיה מפתה את לסטט לשתות דם מגופה שיש לה אבסינת בדם, הדבר יכול להרוג ערפד, קלודיה משספת את גרונו של לסטט והם מחביאים את גופתו ובורחים.
לאחר זמן מה שהם חיים יחד, הם מגלים שלסטט חזר יחד עם עוד בן אנוש (כנראה לסטט הבטיח להפוך אותו לערפד), הם תוקפים את לואיס וקלודיה, אבל הם מצליחים לשרוף אותם ולברוח, הם עולים על אוניה לצרפת.
בחלק השני של הספר מסופר על קורותיהם במזרח אירופה, הם מחפשים אחר ערפדים כמוהם כדי שיוכלו לחקור אותם אולם הם פוגשים בערפדים מסוג שונה, לא תבוניים, שאין להם דעת והורגים סתם כדי להתקיים מתוך חוסר ידע, אי אפשר לנהל איתם שיחה פשטוה אפילו.
לאחר זמן מה במזרח אירופה קלודיה מחליטה שהם לא ימצאו שם את הערפדים שחיפשו וכדאי להם להמשיך הלאה לפריז.
החלק השלישי של הספר מספר על קורותיהם בפריז. כאשר הם מגיעים לשם הם מוצאים לעצמם בית מלון להשתכן בו, הם ממשיכים בחיפושיהם אחר ערפדים עד שיום אחד לואיס פוגש בארמאן שמזמין אותו לתיאטרון הערפדים.
ארמאן מזהיר את לואיס מפני שאר הערפדים מפני שהם יודעים/מנחשים שהם הרגו את הערפד שיצר אותם. לואיס יוצא להסתובב ברחוב, הוא חוזר הביתה ומגלה שקלודיה הביאה אישה, מדליין, היא דורשת מלואיס להפוך אותה לערפדה, בת לוויה בשבילה. היא מאוד כועסת על כך שהם הפכו אותה לערפדה בגיל חמש והיא נאלצה להישאר בגוף הזה לנצח.
לואיס הופך את מדליין לערפדה כדי שתהיה בת לוויה לקלודיה והוא יוכל להיות חופשי וללכת עם ארמאן. כלא ותו זמן ארמאן ממשיך להזהיר אותו מפני שאר הערפדים, עד שלילה אחד הם תוקפים אותם, הם לוקחים אותם לתיאטרון הערפדים ושם לואיס מגלה שלסטט חי, לסטט מנסה לשכנע את לואיס לחזור איתו לניו אורלינס ומצווה על הערפדים לתפוס את קלודיה ולהעניש אותה.
הערפדים תופסים את לואיס, שמים אותו בארון קבורה וקוברים את הארון בקיר, לאחר לילה ארמאן מציל את לואיס ומשכנע אותו לעזוב, לואיס מסרב לעזוב בלי קלודיה ואז מגלה היא ומדליין מתו.
לואיס כועס על כך ובאחד הלילות שורף את תיאטרון הערפדים יחד עם כל הערפדים שנמצאים בו כנקמה על מותה של קלודיה. נשארו רק הוא וארמאן. לואיס וארמאן מסתובבים יחדיו במשך זמן עד שהם נפרדים.
החלק הרביעי של הספר חוזר להווה, לראיון של הנער עם לואיס, הוא מסיים את סיפורו והנער מבקש ממנו שיהפוך אותו לערפד, לואיס מסרב, וסוף הספר הוא שהנער יוצא לחפש אחר לסטט.
תכונות ערפדים כפי שהן מוזכרות בסיפור:
- הפיכה לערפד נעשית על ידי שתיית הדם כמעט עד הסוף ולאחר מכן לתת לאדם לשתות מהדם של הערפד, ואז מתרחש התהליך במהלכו גוף האדם גוסס עד שנשלמת ההפיכה לערפדים.
- ההפיכה לערפד מגבירה את כל התחושות, הם שומעים יותר טוב, רואים באופן שונה צורות וצבעים.
- ישנים בארון קבורה
- לא מפחדים מצלבים, לא יכולים למות ממוט בלב.
- לא חייבים לשתות דם של בני אדם, יכולים להתקיים מדם של חיות.
- יכולים לראות את עצמם במראה.
- הניבים כל הזמן חשופים, הם פשוט מחייכים ומדברים בצורה כזאת שתסתיר את הניבים.
- כאשר הם ישנים הם יכולים לחלום.
לקריאה נוספת:
נעשה סרט על הספר
